לחמניות חלב ופרמז'ן מקמח מלא, וסיפור קטן שלי

לא מזמן העליתי פוסט בדף הפייסבוק שלי

פוסט מאוד אישי על תהליך שהתחלתי בגיל 40

בעקבות סדנת ריקוד אחת שעברתי ושינתה לי את החיים.

כשפרסמתי את הפוסט עשיתי זאת עם חששות כבדים וקצת ביישנות,

זהו הפוסט הארוך ביותר שפרסמתי עד כה ולא ידעתי אם  מישהו בכלל יקרא אותו.

לחצתי על כפתור ״פרסם״ וסגרתי את הפייסבוק, מהפחד, אולי זה לא יעניין אף אחד.

כשפתחתי שוב את הפייסבוק חיכתה לי הפתעה, ובאותו יום ובימים שלאחריו קיבלתי המון תגובות

חלקן בתוך הפוסט וחלקן בהודעות פרטיות, מנשים שאני מכירה ולא מכירה, שהזדהו מאוד עם הפוסט

נשים שרוצות גם הן לעשות שינוי והפוסט שלי ״פתח״ להן משהו

לכן החלטתי להעלות את הפוסט גם פה בבלוג שלי, מיועד כמובן לנשים וגברים.

בחרתי לצרף לפוסט המיוחד הזה מתכון ביתי וטעים ללחמניות חלב ופרמז'ן מקמח מלא

כאלו שממלאות את הבית בריח אפיה חמים ונעים, ותמיד מצליחות.ולמה דווקא אותן?

כי אצלי הכל התחיל מאהבה לבצק שמרים, והיום בזכות כל התהליך שעברתי אני גם מעבירה סדנאות

שמרים, וכי זה בעצם רומן, שרק הולך וגדל ומתעצם עם הזמן.

(המתכון למטה אחרי הפוסט הבא:)

לפני שנתיים וחצי חברה הציעה לי חברה להצטרף אליה לסדנת ריקוד ניה במצפה רמון, אמרתי לה שאולי, וידעתי עמוק בפנים שאין מצב. אחרי שבוע חברה אחרת שלחה לי מייל עם הזמנה להגיע לאותה סדנת ניה ואמרה לי שהיא נוסעת ושאני אבוא. הבנתי שיהיה לי קשה יותר להתחמק, וביררתי פרטים, בעיקר רציתי לדעת שאני אוכל לרקוד לבד בלי שאף אחד ייגע בי או יחלק אותי לזוגות.
הבטיחו לי שזה לגמרי לבד.
נסענו 5 חברות לסוף שבוע מדהים במצפה רמון, היו המון בנות שבאו לסדנה, כולן כבר ידעו לרקוד ניה פחות או יותר, עמדתי בשורה האחרונה, רקדתי , אבל הייתי מאוד נבוכה, המחשבה של איך אנשים רואים אותי רוקדת השתלטה עליי.
מי שמכיר אותי לפני יודע שהמון שנים רקדתי במסיבות טבע, הייתי נשואה לדיג'יי טראנס וחרשתי מסיבות ומועדונים בארץ ובעולם, ריקוד ומוסיקה היו חלק בלתי נפרד מחיי.
בעשר השנים האחרונות שקדמו לסדנת הניה, כבר לא רקדתי כמעט, ובדיעבד אני יודעת היום, שזה השפיע בצורה קריטית על מצבי הנפשי. אני לא אדם דכאוני, אבל אני חווה כמו כולנו עליות וירידות.
ושכחתי מה עושה לי טוב.

את סדנת הניה העבירה דינה לבינגר, שהיום היא המורה שלי לניה.
אני זוכרת את הרגע הראשון שראיתי אותה, חוויתי אהבה ממבט ראשון. ממש ככה.
בלי מילים ובלי שראתה אותי אפילו ידעתי שאני רוצה להיות קרובה אליה.
במהלך הסדנה הרגשתי שתוך כדי ריקוד אני מרגישה מאושרת,, וכל החוויה הזכירה לי מאוד את החוויות שעברתי שנתיים קודם כשנסעתי לבד לבקר באשראם של אושו בפונה שבהודו.
גם שם, השתתפתי בכל מדיטציית ריקוד אפשרית, ועברתי חוויה רוחנית מדהימה.
בסוף הסדנה אחרי יומיים,
ישבתי לשיחה קצרה עם דינה,ואמרתי לה שאני רוצה להמשיך לרקוד.
דינה מלמדת רק בהוד השרון והמחשבה להגיע מיפו להוד השרון נראתה לי בלתי אפשרית כמעט.
אבל באותו שבוע ביום שישי מוקדם בבוקר, עליתי על האוטו ונסעתי לשיעור.
המאמץ הנפשי שעשיתי להגיע לשיעור שאני לא מכירה אף אחד ולרקוד היה לא פשוט.
מיפו, זה לקח לי בדיוק 20 דקות להגיע, כך הבנתי שהמרחק לא  יהווה בעיה.
אחרי שני שיעורי ניה בימי שישי הבנתי שאני זקוקה ליותר מזה והוספתי את ימי שני בערב.

בשיעורים הראשונים עמדתי בשורה האחרונה, קצת מתחבאה, שלא ייראו איך אני רוקדת
בתקופה ההיא שקלתי קצת יותר ממה שאני היום אחרי שבמשך שלוש שנים עליתי הדרגתית במשקל, והגעתי למשקל גבוהה ממה שהייתי כל החיים.
זה הטריד אותי והציק יום יום. לא אהבתי את הגוף שלי ואיך שאני נראית.
אחרי חודש של ריקוד ניה פניתי לנטורופתית מדהימה( שכל מי שמעוניין אני מוכנה לתת את הפרטים שלה-היא שינתה לי את החיים)
הגעתי אליה עם בעיות בריאות וחוסר מצב רוח באופן כללי.
היא שינתה לי את התפריט והכינה לי תפריט לניקוי הכבד והגוף
הורידה לי כמעט את כל מה שהייתי רגילה לאכול.
היה לי קשה בטרוף, הסתובבתי כמה ימים כמו פקעת עצבים מבולבלת.
.עברתי ממש גמילה מסוגי מזונות שונים.
תוך חודש ירדתי 10 קילו, והגוף שלי התחיל להודות לי על השינוי.
חזרתי לאהוב את עצמי, הוספתי עוד שיעור ניה שלישי בשבוע, עברתי מהשורה האחרונה לראשונה.
הריקוד, החיבור הזה לגוף ולנשמה שלי בחזרה, עשו איתם המון שינויים.
התחלתי להעיז, פתחתי בלוג בסלונה, אחרי שחברה בלוגרית (לייזה פאנלים) ישבה לי במשך שנתיים על הוריד ולא הרפתה.
לא היה לי אומץ, לא היה לי דרייב.
עשיתי אז זה.
גיליתי בעצמי עוצמות ומקומות שלא הייתי בהם שנים, מקומות חדשים בתוכי,
התאהבתי במורה שלי לניה ( הכרחתי אותה להיות חברה שלי!)
מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי.
דינה היא שילוב של דיגיי עם טעם מוסיקלי שקולע בול ומדבר אליי, ומורה לניה, הכי מיוחדת ועוצמתית שיש, היא האדם שאפשר להרגיש הכי נח לידו.
החחויה הזו העיפה אותי.
התחלתי להכיר אנשים חדשים, חברויות מדהימות ומרגשות חדשות, הפסקתי לפחד מחבורות של נשים ( תמיד תמיד הקפדתי על מלא חברים בנים)
נפתח בי משהו מאוד חזק.
אני רוקדת היום 90% חופשי ומאושר בלי להתעסק במה חושבים עליי או איך רואים אותי.
יש לי עוד דרך, אבל מי שרואה אותי רוקדת יודע שאני רוקדת מאושרת.
אני רוקדת עם חיוך.
ניה היא תנועה שמשלבת בתוכה הרבה מעולם אומניות הלחימה, המון תזוזה קיצבית עם עומק מחשבה לגוף ולנפש.
השבוע ראיתי את המשפט הזה והבנתי כמה הוא נכון.
DANCE AS A WAY OF LIFE
תרקדו.
תעשו בשביל עצמכם.
זה לא פוסט שיווקי, אני לא מרוויחה שום דבר מלבד זה שאולי אגרום למישהו שיקרא את הפוסט הזה לבוא לרקוד ולעשות טוב לעצמו:-)

לחמניות חלב ופרמז'ן מקמח מלא/ 9 לחמניות/ כמות לתבנית מרובעת או עגולה גדולה

חומרים למתכון:

250 גרם קמח לבן/או קמח לחם ( אני משתמשת בקמח שטיבל מספר 2) (2 כוסות)

250 גרם קמח מלא (2 כוסות)

כף שמרים יבשים

2 כפות סוכר לבן

רבע כוס שמן

2 ביצים גודל L

200-240 מיליליטר חלב חמים

כפית מלאה מלח דק

50 גרם גבינת פרמז'ן מגוררת דק

לציפוי:

ביצה טרופה

כף גדושה פרג

כף גדושה פרמז'ן מגוררת דק

אופן ההכנה:

לקערת המיקסר עם וו לישה מנפים קמח

מוסיפים שמרים יבשים וסוכר ובעזרת וו הלישה במהירות נמוכה מערבבים

מוסיפים שמן, ביצים ומלח, מוסיפים לאט ובהדרגה את החלב, מוסיפים פרמז'ן

ולשים כשמונה דקות.

מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומגלגלים אותו כך שיצופה בשמן מכל צדדיו.

מכסים את הקערה בניילון נצמד ומגבת ומניחים להתפחה כשעה וחצי או עד אשר הבצק מכפיל את נפחו

מוציאים את הבצק ומחלקים ל 9 כדורים שווים במשקל 100 גרם כל אחד.

מסדרים את הכדורים היפים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, ומשאירים מרווח קטן ביניהם.

בעזרת מספריים או סכין חדה קורצים חריצים בלחמניות

מניחים להתפחה חוזרת כחצי שעה

בינתיים מחממים תנור ל 180 מעלות

מברישים כל לחמניה בביצה טרופה, מפזרים מעל מעט פרג ומעט פרמז'ן

מכניסים לתנור החם ואופים כ 30 דקות עד שהמאפים מקבלים צבע חום כהה ויפה

מוציאים מהתנור, מתאפקים מעט ואוכלים.

* ניתן להמיר את הקמח המלא בקמח לבן