עוגיות תבלינים עם שקדים ותפוז

אם תעירו אותי עכשיו באמצע הלילה ותגידו לי שאין סגר, אין קורונה, ואפשר לטוס, בעיניים עצומות

אני אקנה כרטיס להודו אהובתי. אני אפילו לא אזכור שאני שונאת לטוס, שבשנים האחרונות

פיתחתי חרדת טיסות קטנה,שהיתה תקופה שזה היה ברמת האסון, ואחכ הצלחתי קצת להתגבר על זה.

לכל אורך התקופה ההיא כמובן לא הפסקתי לטוס, אבל בואו נגיד שמי שישב לידי בטיסה הלך עליו.

היו תקופות שטסתי עם חברות, אחת מהן היתה יושבת לידי ומחזיקה לי את היד בזמן ההמראה

והנחיתה, כשהייתי בטוחה שבסוף הההמראה או בשלב הנחיתה המטוס מתפוצץ.

בשלב מסויים נמאס להם ממני והן ארגנו לי כדור הרגעה, זה ביאס אותי כי אני פולניה ואני

אוהבת להיות בשליטה ולא בא לי להתרסק עם מטוס כשאני לא בקונטרול על ההתרסקות:-)

כשהייתי טסה לבד, הייתי מחפשת אנשים שיושבים קרוב אליי ומדברים עברית,

ובכל פעם שהמטוס מתחיל לרעוד קצת הייתי מסתכלת עליהם, בוחנת אותם טוב טוב,

בודקת אם הם מודעים להתרסקות שאנחנו נמצאים בעיצומה, ותמיד גיליתי שהם ישנים, או צוחקים

ביניהם או שלא מזיז להם כלום והם ממשיכים לראות סרט. זה הפליא אותי ממש.

היתה טיסה אחת להודו (הרבה מהטיסות היו להודו) שנסעתי אליה עם קבוצה של רוקדות

לסדנה, ובטיסה ישבה לידי מישהי שרוקדת איתי.

לא הכרנו יותר מדי טוב, בהמראה היא ראתה שאני לחוצה, והתרברבה לפני

שאין לה שום חרדת טיסה, ושהכל עבר לה תמיד חלק. ״די, צאי מזה מה את דואגת??״ היא אמרה לי

וחזרה לראות סרט. במהלך הטיסה הטייס דיבר כמה פעמים לא בעברית, במיוחד שכשנכנסו

לתוך עננים והיו רעידות למטוס, והסברתי לה שהוא כנראה בלחץ מההתרסקות.

טיסה להודו היא מאוד ארוכה, והבחורה המסכנה לקראת הסוף כבר היתה בחרדת טיסה מטורפת.

בטיסה חזרה היא אשכרה ביקשה לא לשבת לידי.

באחת הטיסות הפנימיות שלי להודו, במטוס קטן ממש ולא הכי חדיש, הושיבו אותי בשורה האחרונה

ליד השירותים, ולידי נפתחו שני כסאות והתיישבו עליהם דייל ודיילת, זה היה בזמן ההמראה.

המטוס עשה רעש, ולא הפסיק לזוז כמו מכונת כביסה. ואני, הסתכלתי על הדיילת ואמרתי לה,

את לא לחוצה מזה שעוד שניה אנחנו מתרסקים?

הטיסה הסתיימה בדיילת שיושבת לידי ומחזיקה לי את היד. מראה פטתי לכל הדעות.

החברות שלי שישבו מקדימה פשטו נקרעו מצחוק.

אז אם בשלב מסויים יחזור העולם לעצמו, ותראו מישהי שכל הזמן התלתלים שלה יוצאים מהשורה

ומחפשים לראות שהדיילים לא בהיסטריה, זו אני!

לפני שנה הגיע אליה ביתה לאחת הסדנאות בחור מקסים שטס לישראל במיוחד מהודו כדי לפגוש

אנשי אוכל שהוא עוקב אחריהם. אני הייתי אחת מהם והוא נרשם לסדנת אפייה. הוא הגיע

עמוס במתנות, עם תיק גדול מבד יפיפיה, ובתוכו ערימות של תבלינים, תערובות לתה ועוד כמה

פריטים חמודים מהודו. אחת מהתערובות שהוא הביא היא מיקס תבלינים לצ׳אי. שהכנתי

ממנה בבית מספר פעמים עוגות ועוגיות ולא יצא לי לשתף במתכון.

אז הנה זה קרה, והכנתי לכם עוגיות תבלינים  במרקם שנמס בפה, קלילות וזריזות להכנה.

כיון שהתערובת ההיא נגמרה השתמשתי בתערובת של איילת שאפשר לרכוש און ליין.

אבל שכמובן אפשר גם להכין לבד (יש לכם למטה כמויות)

ואפשר כמובן לשחק עם הכמויות ולהוריד או להחליף מה שאתם פחות אוהבים.

אני אוהבת את העוגיות בדיוק בדיוק כמו שהן.

עוגיות תבלינים עם שקדים ותפוז/25 עוגיות

(גרסת פרווה בסוף הפוסט למטה)

מצרכים למתכון:

200 גר׳ חמאה רכה

3/4 כוס (90 גר׳) אבקת סוכר

כף גרידת תפוז (אופציונלי)

כפית תמצית/מחית וניל

1.5 כוסות (210 גר׳) קמח לבן  ועוד קצת לקימוח המשטח אם צריך

מעט מלח

1/2 כוס (50 גר׳) שקדים טחונים לאבקה

1.5 כפות של תערובת תבלינים שמורכבת מ:

כפית זנגויל (ג׳ינג׳ר) טחון

3/4 כפית אבקת קינמון

1/4 כפית ציפורן

1/4 כפית אגוז מוסקט טחון

מעט פלפל אנגלי

1/4 כפית הל

אופן ההכנה:

בקערה מערבבים חמאה עם אבקת סוכר, תמצית וניל, ומערבבים לתערובת אחידה.

מוסיפים גרידת תפוז,קמח לבן, וקמח שקדים, ומערבבים שוב. מוסיפים את תערובת התבלינים

ומעבדים לתערובת אחידה.אמור להתקבל כדור בצק אחיד, אם לא מתאחד לבד לכדור

אלא רך ודביק מדי תוסיפו מעט קמח.

מחלקים את כדור הבצק לשני חלקים שווים, ועל משטח מאוד מקומח מרדדים כל חלק בצק לגליל.

עוטפים את הגליל בניילון נצמד ומכניסים למקפיא לשעה.

מחממים תנור ל 170 מעלות ומרפדים תבנית תנור בנייר אפייה.

כשהגלילים קפאו הם מוכנים לפריסה. פורסים את הגלילים לפרוסות בעובי 1.5 ס״מ בערך,

ומניים אותם כשהצד הרחב שלהם שוכב על התבנית. שומרים על מרווחים קטנים ואופים את העוגיות

15-17 דקות עד שהן שחומות למראה. מוציאים ומצננים ואז אפשר לאכול את העוגיות הנמסות בפה.

**לגרסת פרווה/טבעונית ניתן להמיר חמאה בנטורינה/מחמאה או ב 180 גר׳ שמן קוקוס רצוי במצב מוצק